תסמונת התשישות הכרונית

"…..וידו העייפה מוחקת שורה אחר
שורה מתוך הפרק האחרון שלו….." (נתן יונתן)

תסמונת התשישות הכרונית-

(CFS) מכונה בשמות שונים: "מחלת היאפים", מונונוקלאוזיס כרוני, "חולשה עצבית" ועוד. תסמונת התשישות הכרונית איננה בהכרח מחלה חדשה המאפיינת את העולם המודרני. היא זוהתה כבר בשנת 1750 כ"פריקולה", כאשר רופא אנגלי תיאר מחלה המאופיינת בחום נמוך, בהפרעה בריכוז וכן בכאבים מפושטים בכל הגוף – ממש בדומה לתסמונת הנוכחית.

ג'ורג' בירד תיאר במאה ה -19 מחלה הפוגעת בשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות, בחברה הבורגנית של צפון אמריקה; מחלה הדומה בסימניה – לCFS ואשר סבר כי אורח החיים המודרני הוא הגורם לדלדול מערכת העצבים. במילים אחרות – מחלת היאפים. סברתו הופרכה זה מכבר.

בתחילת המאה ה-20 נמצא קשר בין חיידק הברוצלה לתשישות הכרונית. אז כבר שמו לב לקשר בין אנשים שחלו בשפעת ולאחר מכן פיתחו תשישות. קיימים תיאורים רבים בספרות אודות אנשים הרתוקים למיטתם שנים רבות עקב חולשה רבה. פלורנס נייטינגל, האחות הבריטית אשר התפרסמה במלחמת קרים, הייתה אחת מהם. 12 במאי נבחר להיות היום הבינלאומי של תסמונת התשישות הכרונית מפני היותו יום הולדתה.

מיתוסים ואמיתות משמשים בערבוביה המקשה על הגדרת והבנת המחלה. העייפות או התשישות הינה תסמין אשר יכול להיווצר ממגוון רחב של מחלות כגון: מחלות זיהומיות, מחלות דלקתיות, הפרעה בתפקוד הלב, הריאות, הכבד, הכליות, בלוטת התריס והאדרנל וכן במצבים של דיכאון או חרדה. תהליך האבחון של תסמונת התשישות הכרונית מאופיין, בין שאר הדברים, בכך שלא נמצאה אף סיבה אחרת לעייפות בבדיקות הרפואיות.

תסמין העייפות, –

אם-כן, הינה התסמין הבולט ביותר, המופיע במקרים רבים בפתאומיות. תחושת העייפות חמורה עד כדי כך שאף הליכה קצרה ועבודות בית אלמנטריות עלולות להתיש את הסובל מן התסמונת לחלוטין. הסיבולת הגופנית והעמידות הגופנית מעורערים והחולשה בולטת.

סימפטומים:
התסמונת מלווה בסימפטומים נוספים: כאבים ומיחושים בשרירים ובמפרקים, חולשת שרירים, חום נמוך, לחץ דם נמוך, דופק בלתי סדיר, רגישות לחום ולקור, הפרעה בשיווי משקל, קוצר-נשימה, סחרחורת, בחילה, בעיות עיכול, זיהומים פטרייתיים, פריחות, כאבי גרון, בלוטות לימפה נפוחות, כשל חיסוני, הפרעות שינה, כאבי ראש וירידה בכושר הריכוז. אצל רבים מתפתחים תסמינים נפשיים ורגשיים. הזיכרון לטווח קצר עלול להיפגע; הם מנסים לנוח יותר אולם מנוחה מרובה איננה עוזרת במיוחד. נוצרת ירידה מרמות פעילות קודמת – מקצועית, חברתית ואישית, מרמת שיבוש החיים ועד כמעט שיתוק הפעילות. הפגיעה באיכות החיים משמעותית.

ההפרעה תוקפת 0.2% מהאוכלוסייה ללא קשר למעמד סוציו-אקונומי. גיל הלוקים בה נע בדרך כלל בין 20 ל-40, למרות שקיימים צעירים ומבוגרים יותר. נשים מהוות כ-70% מכלל הנפגעים בתסמונת. ההערכה בישראל כי הלוקים במחלה הינם כ- 5000 איש, ועם זאת סבורים כי רבים אינם מאובחנים עקב בעייתיות האבחון.

כאמור, העייפות נמשכת כ -6 חודשים או יותר, אינה נגרמת ע"י מאמץ, אינה מוקלת ע"י מנוחה ואין לה הסבר אחר. התסמונת כוללת ארבעה או יותר מן התסמינים הבאים:
א. הפרעה / ירידה בזיכרון או בריכוז.
ב. בלוטות לימפה מוגדלות.
ג. חולשה הנמשכת מעל 24 שעות לאחר מאמץ ואיננה חולפת עם מנוחה.
ד. כאב שרירים או פרקים.
ה. כאב ראש.
ו. הפרעות שינה.
ז. כאב גרון.
ח. אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים וכן גם תסמינים נוספים המופיעים אצל חולי פיברומיאלגיה.

מהות המחלה –

עד היום מהות המחלה איננה ברורה; לא ברור מהו הגורם הישיר לה ואין בדיקת מעבדה הקובעת את קיומה. לכן אבחונה נעשה לאחר 6 חודשים של תשישות אשר לא נמצא לה הסבר אחר ולפי התסמינים אשר החולה מביא בתיאורו. ההשערה המקובלת לתסמונת הינה קיומו של זיהום נגיפי שקדם למחלה. למשל – אחת הסברות אשר הועלו בכינוס בינלאומי שעסק ב"תסמונת פוסט-פוליו", טען כי תסמונת העייפות הכרונית הינה צורה מסוימת של פוליו. הטענה הייתה כי הנגיף הגורם לפוליו והנגיף הגורם לתסמונת, נמנים עם משפחת נגיפי האנטרו ונמשכים אל מערכת העצבים המרכזית ולשרירים. כמו בפוליו – מצב המערכת החיסונית יקבע את רגישות הגוף לנגיף.

במקרים רבים תוקפת המחלה לאחר הידרדרות במחלת ה"נשיקה" (מונונוקליאוזיס). חוקרים אלו מוצאים את נגיף אפשטיין-באר כאחראי להפרעה, מפני שהוא גורם לשינויים במערכת החיסונית. חוקרים אחרים בודקים את סברת הזיהום הכרוני – מזהם הגורם לתסמונת כגון פטריית הקנדידה. יש המתמקדים בחולשת מערכת החיסון או בשילוב של מספר גורמי מחלה, קשת רחבה של מזהמים סביבתיים, אורח חיים מסוים המפעיל לחץ על מערכת החיסון, או במילים אחרות – החיבור של האלמנט הפסיכו-סומטי: קשרי הגומלין שבין הגוף והנפש.

חולי CFS מדווחים על תקופות ממושכות של מצוקה נפשית ורגשית ועל הימצאות חרדה ודיכאון בחייהם לפני התפרצות ה – CFS, לצד הימצאות שחיקה נפשית ודחק נפשי-סטרס. משך המחלה משתנה מחולה לחולה: שליש שבים לתפקוד תקין תוך מספר חודשים; שליש נדרשים לשנתיים קשות עד להחלמה, ושליש ממשיך לסבול גם לאחר השנתיים. בכל מקרה, השפעת המחלה משמעותית בהפרעתה לכושר העבודה, ובעיקר לאיכות החיים של הנפגעים.

הטיפול –

עד היום לא נעשו מחקרים קליניים מכמות מספקת אודות ההפרעה, ובכל זאת הממצאים הקיימים מורים כי טיפול פסיכולוגי וקוגניטיבי נמצא יעיל, כולל טכניקות של הרפיה, דמיון מודרך, מדיטציה, טיפול המפנה תשומת-לב אל הפרעות במצב הרוח, שינויי חשיבה והתנהגות נמנעת (ביטול תחושת חוסר-אונים ושיפור מצב הרוח). הדגש הוא על יצירת סגנון חיים המתאים יותר,"מחובר"-יותר לאדם ולמצב רצונותיו, יכולותיו ורגשותיו. יש חולים אשר נעזרים גם בטיפול תרופתי. חשובה תשומת-לב רבה לתזונה, מנוחה, התעמלות מדורגת, שיקום גופני ופיזיותרפיה.

תסמונת העייפות הכרונית – CFS
פיברומיאלגיה – FMS
תסמונות אחיות?

תסמונת התשישות הכרונית (CFS) היא, כאמור, מצב המאופיין בתשישות כבדה, אשר מנוחה אינה מחלימה או מקילה עליה, ואשר מחמירה ע"י פעילות פיסית או מנטלית. חולי ה- CFS מתפקדים ברמת תפקוד נמוכה משמעותית מאשר זו של לפני פרוץ ההפרעה. מאחר שבדיקות המעבדה הן בדרך-כלל תקינות, הרי שהאבחנה נעשית ע"י הקריטריונים אשר פורטו קודם לכן.

הפיברומיאלגיה (FMS), אשר משמעותה כאב ברקמות הסיביות של הגוף (גידים, רצועות, שרירים), אינה מחלה מחמירה במהלכה והגורמת נזק לרקמות. גם בהפרעה זו בדרך-כלל לא נמצא בבדיקות מעבדה שגרתיות דבר בלתי תקין, פרט לרגישות החולים לנקודות לחץ (18 tender points) באזורים מסוימים בגוף, וכן נוכחות כאב מופשט בשני צידי הגוף העליונים ושני צידי הגוף התחתונים. אולם, בפיברומיאלגיה, קיימת גם תופעת תשישות, ליקויים קוגניטיביים ובעיות תחושתיות.

חולים רבים סובלים משתי המחלות ולא ברור הגורם או המרפא לשתיהן. קביעת האבחנה מתבססת על בולטות סימפטום הכאב או סימפטום התשישות. בהדמיות-מוח (סריקה ממוחשבת של המוח PET או SPECT), נמצא כי באזורים מסוימים חשובים במוח מתרחשת זרימת דם מופחתת. זהו ממצא חריג הקיים בשתי ההפרעות, בהבדלים קטנים ולא מהותיים.

וכך נשאלת השאלה האם מדובר בביטוי שונה של אותה מחלה, או בשתי מחלות אחיות?

– www.dreinat-cohen.co.il
– [email protected]