מוזר לפחוד מן החיים הקצרים
והארוכים באותה מידה.
מן החוט המושך את שולי הלב
כאילו נקווה דם סביב החניכיים הצוחקים
ובו בזמן מן השקט המוזר.
המעיד שהבתים ירדו אחד אחד אל מתחת למים.
אנחנו עדין פה מקשיבים לקול צעדיו –
מישהו השכים מוקדם בבוקר
ולקח איתו את העיקר.
(נורית זרחי)
תיפקוד הגוף וחלוקת התאים "הנורמאלי" ו"הפתלוגי"-
האיברים והרקמות בגוף עשויים מבנים זעירים הקרויים תאים. למרות שהם נראים ומתפקדים שונה בחלקי גוף שונים, הרי שכולם מתחדשים באופן זהה – כלומר מתחלקים. התהליך נעשה בדרך כלל באופן סדיר ומבוקר: התאים מתחלקים באורח "ידידותי", בקצב איטי ואחיד, אלא אם כן מתרחשת תקלה והתהליך יוצא מבקרה ומשליטה. אז ימשיכו התאים להתחלק ללא צורך והתוצאה היא
גידול-
היווצרות גוש תאים הקרוי "גידול". גידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר –
גידול אשר בו התאים אינם מתפשטים לחלקי גוף אחרים, אלא גדלים במיקום המקורי ועלולים ללחוץ על האיברים סביבם.
גידול ממאיר –
מחלה אשר בה מתרבים תאים נורמליים של הגוף ללא הגבלה וללא פיקוח, והופכים לגוש תאים חסר ארגון אשר מתחלק בקצב מהיר ללא תפקיד כלשהו בגוף. התאים בעלי יכולת להתפשט מחוץ לאתר המקורי, וללא טיפול – לחדור לרקמות הסמוכות ולהורסן.
הסרטן אינו מחלה אחת,
אלא קיימים סוגים שונים ולכל אחד טיפול שונה. במאמר זה נתמקד בשני סוגי מחלות סרטן נפוצות: סרטן השד וסרטן הריאות.
סרטן הריאות
בשנות ה- 50 של המאה הקודמת עישנה כמחצית מאוכלוסיית העולם הבוגרת. היה זה מנהג חברתי חוצה-מעמדות, משועי עולם ועד קשיי יום. העישון נחשב כמנהג ידידותי המקנה תחושה טובה, נראה נאות חברתית ושווה לכל נפש במחירו.
ב- 1964 הדוח של Surgeon General בארה"ב העלה את העדויות הראשונות של הקשר בין עישון ותחלואה: מחלות סרטן, מחלות כלי-דם ולב ושבץ מוחי. במהלך הזמן נוספו והצטברו עדויות על היות הניקוטין סם ממכר, אודות החומרים המסרטנים בסיגריות וחומרים רעילים הפוגעים בריאות הגוף. סרטן הריאות הינו בין הקשים ביותר בסוגי מחלות הסרטן; שיעור התחלואה בו נמצא בעלייה מתמדת. כל שנה עוברים מן העולם כמיליון בני אדם כתוצאה מסרטן הריאה.
אך, למרות זאת, יש מקום לאופטימיות זהירה, שכן עקב היות העישון הגורם העיקרי למחלה, בהפסקתו ניתן למנוע את המחלה בעיקרה. אולם אין ספק כי הסיכון עולה עם עליית כמות הסיגריות או שנות העישון. מחקרים הוכיחו כי העישון אחראי ל- 9 מכל 10 מקרי סרטן הריאה.
מעשנים פסיביים – אנשים לא מעשנים הנמצאים באופן תדיר בסביבת מעשנים, ונמצאים בסיכון גבוה של כ- 30% לחלות בסרטן הריאה.
סוגי סרטן הריאה:
קיימים שני סוגים נפוצים: סרטן מסוג התאים הקטנים (Small cell lung cancer) וסרטן שאינו מסוג התאים הקטנים (Non-small cell lung cancer). שניהם קשורים לעישון.
סימני המחלה:
הסימנים הראשונים הינם שיעול, ליחה דמית, כאבי חזה וקוצר נשימה.
אבחון המחלה:
בדיקות הדמיית רנטגן וביופסיה לשם קבלת דגימת תאי הריאות ו/או בלוטות לימפה מוגדלות. אלו מאפשרים לקבוע את שלב המחלה ועוזרות לקבל החלטות טיפוליות.
הטיפול הרפואי:
הטיפול הרפואי תלוי בגודל, במיקום ובסוג הגידול, בתפקוד הריאות ובמצבו הכללי של החולה. הריפוי תלוי בהתפשטות הגידול בתוך או מעבר לריאות. קיימת אפשרות ניתוחית: כריתת אונה או יותר. כאשר יש צורך ניתן לשלב אף כלים רפואיים כגון כימותרפיה ו/או הקרנות.
פרוגנוזה:
קרוב למחצית החולים אשר אובחנו וטופלו בשלבים מוקדמים חיים 5 שנים ויותר, אך קבוצה זו מהווה כ-13% מכלל חולי סרטן הריאה. התקדמות המדע בשנים האחרונות מגבירה את התקווה למציאת דרכי החלמה.
סרטן השד
סרטן השד הינו מחלת הסרטן הנפוצה ביותר בקרב נשים בעולם כולו. למעלה מ -20% מכלל הנשים החולות במחלות הסרטן, לוקות בסרטן השד. היא עלולה, אכן, לפגוע גם בגברים, אולם בעיקר אצל נשים. הסכנה רבה במיוחד עבור נשים אשר עברו את גיל המעבר. פגיעתו של סרטן השד הינה באיבר הקשור בדימוי הנשיות, וכאן מתווספת עוד מידה לטראומת הסרטן וכן הטראומה הקשורה בדימוי המחלה ובטיפולים אשר עברו.
מבחינה פיזיולוגית – משמעות סרטן השד הינה התפתחות חריגה ולא מבוקרת של תאי השד והחזה. הם מתחילים להתחלק במהירות, ללא שליטה, ועלולים להתפשט ולעבור לאברים סמוכים ורחוקים אחרים בגוף.
סימני המחלה:
מרבית גידולי החזה אינם סרטניים, אולם סימן האזהרה הראשוני הינו נוכחות גוש או התעבות בשד – וכן:
• הפרשה צלולה או דמית מהפטמה.
• נסיגה פנימה או הזחה בפטמה.
• שינויים בקווי המתאר של הפטמה.
• שיטוח או הזחה בעור העוטף את החזה.
• התאדמות או הצטלקות של עור החזה.
ערנות לסימנים עשויה לאפשר גילוי מוקדם, להציל חיים ולאפשר מגוון אופציות טיפוליות רחב יותר וסיכויי החלמה רבים יותר. במרבית המקרים הגורם לסרטן השד אינו ידוע, אך מצטברות השערות בנושא. כ- 10% מהגורמים לסרטן השד הינם תורשתיים – מפאת פגם באחד משני גנים; פגם המגדיל את סכנת סרטן השד או סרטן השחלות. גנים פגומים אלו יכולים לעבור מכל אחד משני ההורים, הן לגבר והן לאישה. אולם פגם גנטי אינו מספיק, לפי ההשערה; יש צורך בגורמים נוספים.
גורמי סיכון:
מין האדם – נשים מצויות בסיכון רב יותר מאשר גברים ביחס של 1:100.
גיל האדם – ככל שהגיל בוגר יותר גובר הסיכון. 80% מהמקרים מתרחשים אצל העוברים את גיל ה -50.
היסטוריה אישית – מרגע שאירע אירוע סרטני אצל אישה בשד האחד, גדל הסיכון לאירוע חוזר בשד השני.
היסטוריה משפחתית – נשים אשר להן יש אם או אחות שסבלו מן המחלה, נמצאות בסיכון-יתר. ככל שמספר הנשים במשפחה אשר חלו הוא רב יותר, הסיכון רב יותר.
נטייה גנטית – עד כ-10% מהמקרים מקורם תורשתי. נשים אשר מוצאן במזרח או במרכז אירופה נמצאות בסיכון-יתר.
משקל יתר – משקל יתר הינו מסוכן, במיוחד אם נצבר לאחר גיל המעבר.
חשיפה לאסטרוגן – נשים אשר קיבלו מחזור לראשונה לפני גיל 12, או נכנסות לגיל המעבר מאוחר יחסית (לאחר גיל 55), מצויות בסיכון-יתר.
חשיפה לגורמים מסרטנים – כגון עישון, אכילת בשר אדום וכו'.
צריכת יתר של אלכוהול – נשים הלוגמות מעל כוסית ליום מגדילות את הסיכון מעל ל-20%.
הרגלי שינה חריגים – הימנעות משינה בשעות הלילה המאוחרות מאוד, במיוחד בין השעות 1 עד 2 בבוקר, עת רמות המלטונין גבוהות במיוחד – מגבירה את הסיכון. נשים אשר לא ישנות בשעות אלו כ- 3 פעמים בשבוע מגבירות את הסיכון בכ-40%.
בדיקות ואבחון:
• בדיקה עצמית
• בדיקת כירורג שד
• ממוגרפיה: בדיקה אשר בה מצולם השד בסדרת תמונות רנטגן (מומלץ לבנות 35 ומעלה)
• בדיקת MRI
• בדיקת אולטרה סאונד
טיפול רפואי:
ניתוח – כריתה של הגידול הסרטני וגרורותיו. רוב חולות סרטן השד תעבורנה ניתוח לאבחון ולטיפול.
קרינה – שימוש בקרני רנטגן במנה גבוהה להשמדת תאי הסרטן, לשם הטיפול בגידול ובגרורותיו.
טיפול כימי – שימוש בתרופות אנטי-סרטניות, במטרה להשמיד את התאים הסרטניים. ניתן להשתמש בתרופות אלו לפני פרוצדורה ניתוחית, כאשר מאובחן גידול מתקדם בשד, לאחר כריתה בשד כטיפול מסייע או במחלה גרורתית.
טיפול הורמונלי – שימוש בהורמונים לעצירת הגדילה ולשם השמדת תאים סרטניים. בדומה לטיפול הכימי, טיפול זה יכול להינתן כטיפול מסייע לטיפול ניתוחי או כטיפול במצב של גרורות.
טיפול כימי במנה גבוהה מאוד – מתן תרופות כימיות במינון גבוה ביותר; מלווה בהשתלת מוח עצמות אשר קודם לכן הוצא והוקפא, וכן טיפול אשר הונהג לאחרונה – החזרת תאי אב היקפיים אשר הופרדו מדם החולה לפני הטיפול, ונשמרו בהקפאה עמוקה. תאים אלו מוחזרים אל מוח העצם על מנת ליצור תאי-דם.
טיפול ביולוגי – שימוש בחומרים טבעיים אשר הגוף מייצר כטיפול אנטי-סרטני. ייצורם מתבצע בשיטות ביוטכנולוגיות, ולעת זו סוג זה של טיפולים הינו במסגרת של ניסויים קליניים.
מניעה
מניעה, ללא ספק, היא עדיין הטיפול היעיל בסרטן, וגם אורח חיים נכון, כפי שהוזכר קודם לכן, משקל נאות, פעילות פיזית, הגבלת צריכת אלכוהול, תזונה נכונה (עתירת סיבים, פירות וירקות, דלת שומן וסוכר; צריכה מוגברת ממשפחת המצליבים: כרוב, כרובית, צנון ,ברוקולי, לפת); משפחת מזון המקטינה את רמת סיכון ב -24%.
אספירין – מחקרים הראו כי נטילת כדור אספירין אחד, פעם בשבוע, עוזרת במניעה ובהגנה מסרטן השד.
אולם מחלה קשה כל כך, כגון מחלת הסרטן, המטלטלת אדם משמעותית, גופנית ונפשית, דורשת להתבוננות מעמיקה על מכלול חייו.
"אנא אתה בא?, ולאן אתה הולך…"?
היבטים נפשיים וטיפוליים במחלת הסרטן
איוב: אל מחזור חיים חדש הושלכתי
צעיר מבהיק באור ענוג של בוקר
מתעורר עירום כביום היוולדי
ברצוני להתחיל את חיי מחדש
ודוק עיני הגדולה הוגה ופקוחה לעבר,
עין הוגה ואפלה יש לי
כזיכרונו המהופך של תינוק
מקדימה לראות:
דחיתי את כל אוצרותיי הראשונים
כדי לשוב לכאן עירום
וצעיר מוטל אל מחזור חיים חדש
לאחר שיצאתי מבטן הסבל
ובתהום נשמתי אני הולך
בא בניבכי עצמי בניבכי ימי
עד לשונית הקטנה נפערת בקפלי מוחי המוכר,
אני מואר
ותודעתי לפני כשולחן ערוך.
(מאיה בז'רנו )
מחלת הסרטן היא מחלה קשה וכרונית
הפוגעת בגוף באופן קשה. היא מסכנת חיים ומביאה עמה את ההתמודדות עם סכנת המוות, פוגעת במרקם נפשו של האדם, מכריחה אותו להתמודד עם משמעות המוות ומכאן החיים, ולחפש את משמעות גורלו. המחלה היא שילוב של מספר גורמים: גורמים גנטיים, תזונתיים, זיהומים סביבתיים וגם-גורמים נפשיים.
דפוס אישיותי והיסטורית חיים במחלת הסרטן-
הניסיון הקליני והצטברות העדות המחקרית, מורים כי קיימים דפוסים אישיותיים וסוגי היסטוריות חיים אשר משפיעים על הופעת מחלת הסרטן או מזרזים את הופעתה.
קיים טיפוס/דפוס אישיותי של אנשים, אשר בדרך אופיינית נוטים להפנות את מיקוד תשומת-לבם לזולתם ולבסוף, או כלל לא ,לעצמם. אלו הם אנשים סגורים, הממעטים להביע את רגשותיהם הם, ורגשות שליליים במיוחד; קיים בם חשש לביטוי רגשות הנחשבים שליליים כגון פחד, עצב ובעיקר כעס. הם מתקשים ביותר עם עימותים ומנסים כמיטב יכולתם להימנע מהם. הם חייכניים, נעימים מאוד וכמעט אף פעם לא ניתן לראותם כועסים או לחוש במתח הפנימי הרב בו הם נתונים. אין כמעט עדות חיצונית לסערות הרגשיות העזות העוברות עליהם. קיימת בהם שליטה עצמית גבוהה, ואולי גבוהה מדי, באמצעות חשיבה, פחות מדי ביטוי רגשי, מעצור על ביטוי רגשי ספונטני. קיים חוסר אושר אישי, הדחקות רגשיות, חוסר קבלה עצמית ,חוסר מימוש עצמי באלמנטים מהותיים.
המחיר על התנהגות ודפוס זה הינו מחיר יקר, ופנימי. חסימה רגשית המשפיעה על הגוף, ובהצטברותה נותנת את אותותיה הקשים והמסוכנים והעלולים לתבוע מחיר בריאותי. אנשים אלה מעדיפים להשקיע בזולת: תמיד מתפנים, מתמסרים ומקדישים לזולת. הם מתחברים, חשים אמפטיה לכאבי הזולת, מוותרים על עצמם על צרכיהם למען צרכי הזולת או לאור דרישתו של הזולת, ותומכים בזולת יותר מאשר אומרים את אשר על לבם. תמיד שמים במקום ראשון את סובביהם, מחשבותיהם ורגשותיהם ולא את שלהם. מרוב ויתור עצמי וניתוק עצמי, לעתים הם מאבדים את המגע ואת ההיכרות עם צורכיהם הם, אהבותיהם, רצונותיהם, רגשותיהם, מאווייהם וחלומותיהם. הם מאבדים את עצמם – עבור עצמם. "חדלים להיות מי שהם".
בחלק מן המקרים יכולה להתרחש סוג של טראומה בחוויות הילדות בבית המקור, אולם לא בהכרח רק כך. ההסבר יכול להיות גם כתוצאה מחיים בבית של קשרי ניכור, ריחוק, חוסר בקרבה, חוסר בחיבוק, חמימות ואהבה, במשפחות אשר לא היו קשובות מספיק ונכון לילד. למרות שיש לציין כי לא כל מי שגדל במשפחה כזו יפתח מחלת סרטן, תנאים כאלו ונוספים עלולים ליצור קרקע לא בריאה. למרות שסובביהם נהנים ואוהבים אנשים כאלה בקרבתם, האנשים עצמם עלולים לשלם מחיר כבד ביותר על דפוס זה – סיכון גבוה יותר לחלות במחלת הסרטן.
קרל וסטפני סימונטון היו בין החוקרים הראשונים אשר מצאו קשר בין היבטים פסיכולוגיים וסרטן. בסקר רחב אשר פרסמו, מצאו כי בתקופה שבין 6 -18 חודשים לפני אבחון הסרטן, עבר האדם חוויה קשה של אובדן אובייקט-מושא אהבה, קשר אהבה משמעותי או התנתקות קשר כזה. אובדנים כגון אלו עלולים לעורר עוצמות רגשיות של חוסר תקווה, ובמיוחד כך כאשר יש באירוע חזרתיות על אובדן דומה בילדות; אירוע של דחייה או אובדן דמות אהבה משמעותית.
אפיונים אישיותיים חוזרים אשר נמצאו בין חולי הסרטן היו:
• שמירת איבה לאורך זמן.
• קושי לסלוח לזולת.
• נטייה לרחמים עצמיים.
• קושי בשמירה על יחסים בין אישיים לאורך זמן.
• תחושת חוסר-ערך.
• תחושת דחייה.
לורנס להשאן, חוקר אישיות וסרטן, מצא כי מאפייני אישיות אשר התפתחו בילדות יכלו לנבא סיכון יותר גבוה של הופעת המחלה בבגרות:
• חוויית דחייה וחוסר אהבה בילדות.
• חיפוש מתמיד של דרכים לרצות את הזולת.
• דיכוי ביטויי כעס או עוינות כדי להיות מקובלים ע"י הסביבה (ואכן אלו אנשים הנחשבים נחמדים ועדינים).
קלאוד בנסון, חוקר נוסף בתחום, מצא כי אצל חולי סרטן נוכחות תקופות חוזרות של בדידות וחוסר תקווה, הנובעות מחוסר אהבה וחוסר ביטחון בילדות. כאשר אליהם נוספים גם דיכאון, אובדן ולחץ נפשי – גוברים סיכויי וסיכוני הופעת הסרטן.
תיאוריות מרכזיות המנסות להסביר את הקשר בין אישיות וסרטן
התיאוריה המקובלת טוענת כי חוסר איזון הורמונלי נגרם ע"י דיכאון, עוינות מודחקת ותחושת חוסר תקווה, ואלו מקטינים את יעילות המערכת החיסונית בגוף. כאשר מערכת זו נחלשת, קיימת השפעה רבה יותר לחומרים קרצינוגניים (גורמי סרטן) המצויים בסביבה, והגוף עלול לייצרם בתוכו. אם יעשה כך, חולשת המערכת החיסונית תקל על התאים להתפשט.
התיאוריה האחרת טוענת כי האנרגיה הנפשית הנוצרת עקב כמיהות, תשוקות ומאוויים אשר לא באו על סיפוקם או מימושם. תחושות אשר אבדו. החמצות אחרות מתבטאות גופנית בצורה הקשורה סימבולית אליהן, במקרים רבים :סוג הסרטן ומיקומו בגוף מתאים לתחושה אשר יצרה אותו.
ללא כל קשר לסוג התיאוריה – אנו יודעים כי שינויים הורמונליים המושפעים מלחץ, פוגעים במערכת החיסונית, עלולים להגביר את היווצרות הגידולים בגוף, מקטינים את ייצור תאי הדם הלבנים ואת חילוף החומרים. למרות היעדר הוכחה מדעית חד-משמעית –קיימת הסכמה כי מתח גורם לסרטן. הדרך הלא-מודעת בה גופינו מגיב למתח, ולתכנים אשר גורמים למתח הנפשי, עלולים להיות גורם מסייע להיווצרות המחלה. מאידך ועם זאת – הוא גם גורם מסייע להתמודדות עימה.
התפישה הטיפולית במחלת הסרטן רואה את תהליך הריפוי כתהליך המתייחס אל האדם כמכלול של גוף-נפש. החיפוש מעבר לאשר אינו כשורה ברקמה, כלומר מעבר להתייחסות ההכרחית התאית-מולקולרית, היא ההתייחסות לנפשו ואת אשר קורה עמה: ההתייחסות אל האדם אשר בתוכו מתרחשת מחלת הסרטן. כאשר אדם חי שנים רבות באופן שאישיותו והאינדווידואליות שלו, המאוויים, הכמיהות והרצונות אינם באים לידי ביטוי, מתפתחת רמת מתח גבוהה כל-כך אשר נראה כי מאפשרת זירה פרוצה יותר לגן הסרטני להתפרץ. מצבי תסכול, מתח וכעס מתמשכים מאפשרים לגנים הסרטניים לבוא יותר לידי ביטוי.
כאשר מאפשרים לאדם להתחיל להכיר את עצמו, להקשיב לעצמו, לבטא עצמו, את רצונותיו, את רגשותיו, את צרכיו; להיות מסוגל לשים לזולת גבולות, לשים עצמו במקום ראשון – לא מבחינת אנוכיות אלא מבחינת הקשבה רגישה, אכפתיות ודאגה עצמית וחשיבות חייו, מתאפשר סיכוי לדרך חדשה – אחרת. העובר התנסות קשה זו יכול להתבונן בה בחלק המהווה חוויה קשה ואיומה של סיכון, או גם של סיכוי לשינוי.
קיימת האפשרות להתייחס אל תקופה זו כאל תקופת מסע, מסע אל העצמי. לגלות את העצמי מחדש, לנהל עמו דיאלוג עם התחושות הקשורות לעצמי; לברר מהם הרגשות העמוקים. לעתים יש צורך לערוך שינויים נפשיים משמעותיים. לפעמים יש את הצורך להקדיש כדי למצוא את השלווה, אם בהרפיה, בדמיון מודרך ובמדיטציה.
כאשר מגובשת מטרת ההתכוונות יותר –אנו יודעים כי ע"י תמונות מוחיות –דהיינו היפנוזה, דמיון מודרך וכו' – ניתן לעורר בגוף שינויים פיזיולוגיים והורמונליים לכיווני החלמה ושיפור ועבודה עצמית. לפעמים יש מקום לסקור מחדש את האנשים אשר במחיצתם הם שוהים, את מהות היחסים ואת דרך ואיכויות היחסים אשר באמת רצויות ונחוצות עבור נפשם וחייהם. מי יישאר, איך יישאר, ויתכן וחלק יידרש להשתנות או לעזוב, ייתכן שכעת הגיע הזמן ללכת לקראת יחסים ואיכויות בין-אישיות שלא נוסו קודם לכן. זמן לחשבון-נפש.
– www.dreinat-cohen.co.il