"ואף אינקוויזטור אינו מסוגל לגרום ייסורים נוראיים כמו אלה שגורמת החרדה, שלעולם לא מאפשרים לברוח, לא באמצעות פעולת הסחה, לא רעש, לא בעבודה,ולא בשעות הפנאי,
לא ביום ולא בלילה…"
(סארין קירקגארד)
הפרעת החרדה מהי?
הפרעות החרדה הינן שכיחות ביותר בקרב ההפרעות הפסיכיאטריות ,והן ניגזרות מתופעה נפשית בסיסית ביותר אשר מלווה את האדם במהלך חייו – הפחד.
מקובל להגדיר פחד כשינויים גופניים ונפשיים אשר מתרחשים בתגובה לגירוי הניתפס ע"י האדם – כאיום , כמסוכן . השינויים יכולים להיתבטא ב: דופק מואץ , מתח שרירים , הזעה מוגברת , פה יבש , נשימות מהירות וכו'.כדוגמאות גופניות .
במובן התפיסתי: ניתן לחוש ירידה בסף התפיסה ,פיזור הקשב.
במישור הריגשי:האדם חש מאויים,כי דבר-מה לא טוב עומד להתרחש.
במישור הקוגניטיבי :זוהי המשמעות אשר האדם נותן למצבו –במסוכן .משמעות זו הינה אישית ויכולה להיות שונה בין אנשים שונים.
ההבדל בין תגובת הפחד והפרעת החרדה:
תגובות במצב פחד הינן חשובות – היסתגלותית.עוזרות לאדם להיתסתגל לשינויים בסביבתו.מכינות את המערכת הגופנית,הנפשית להתמודדות מול סכנה אורבת בסביבה.ולכן תגובת פחד כשלעצמה איננה מוגדרת כפתלוגית.ואף יותר מכך רמה נמוכה מדי של פחד מחלישה את מנגנון הזהירות , ההיערכות,וההיסתגלות של האדם וחושפת אותו לסכנות.
מתי ,אם כן , הופכת תגובת הפחד – למוגזמת? יתרה?
החרדה ניחשבת להפרעה כאשר היא מפריעה לתיפקודו של הלוקה בה, כאשר היא מוגזמת ביחס לגירוי אשר מעורר אותה. קו הגבול בין החרדה הנורמלית לבין הפרעת החרדה ניקבע ע"י עוצמת החרדה, המשך שלה, המידה בה היא שולטת באדם ומשבשת תיפקודו היומיומי.
קיימות מספר קבוצות של הפרעות חרדה:
הפרעת חרדה כללית – מצב מתמשך ואף כרוני של דאגנות-יתר או חרדה בלתי מציאותית.
מצב זה מתבטא בתחושה של סכנה,מתח מתמיד מפני אירוע נורא ולא ברור. מבחינה פיזיולוגית: קיימים
סימפטומים כגון : נשימות מהירות ,, דופק מואץ, הזעה,מיחושי בטן,עצבנות עייפות ,קשיי שינה.מבחינה התנהגותית קיימת דריכות רבה ומוכנות לברוח.
התקף פניקה– תגובה קיצונית של חרדה ,אשר מתבטאת בתחושה של איימה מפני אסון מתקרב ללא סכנה ממשית. המלווה בסימפטומים גופניים ספציפיים כגון: דפיקות לב,הזעה,רעד,קוצר נשימה,תחושות חנק,כאב או לחץ בחזה,בחילה , סחרחורת, חוסר שיווי משקל, תחושת עיקצוץ בגפיים.
מלווה בפחד מאיבוד שליטה,פחד להישתגע,פחד למות.
פוביה – תגובת פחד מתמשכת אשר אינה פרופורציונאלית לסכנה המציאותית הנובעת ממקור הפחד.
כאן בשונה משתי ההפרעות הקודמות בהן תחושת החרדה –כללית ולא קשורה למקור חיצוני.
הפוביות ממוקדות במקורות חיצוניים ספציפיים.ומשום כך – הן ניחשבות להפרעה קשה פחות מן הקודמות. הפגיעה בתיפקוד האדם מוגבלת למצבים בהם הוא נימצא בקירבת, במגע, בקשר עם מקור הפוביה. עם זאת ,אכן קיימות פוביות היכולות לשבש באופן חמור את תיפקוד האדם.
אגרופוביה-פחד ממקומות פתוחים. ציבוריים,הומי –אדם והיא עלולה להיתפתח להתקף פניקה.
כתוצאה מכך עלולה להיווצר היתנהגות של הימנעות מיציאה מהבית. הפרעה זו מלווה לעיתים בהפרעות נוספות כגון : דיכאון, הפרעה טורדנית כפייתית.
פוביה פשוטה – קבוצת פוביות הממוקדות באובייקט ספציפי.
פוביה חברתית – (עליה תהא הרחבה ניפרדת ).
היפוכונדריה – פחד מוגזם ממחלות. התסמינים כוללים התעסקות יתר במחלה אשר האדם סבור כי היא רצינית, בטוח כי הוא סובל ממנה ,למרות בדיקות רפואיות המצביעות שאין המצב כך והרגעת הרופא.
הפרעה טורדנית כפייתית – ( O.C.D. )- הפרעת חרדה הגורמת ללוקה בה לסבל רב.התיסמונת מתאפיינת ע"י מחשבות טורדניות אשר אינן מרפות, הן חודרות להכרתו של האדם גורמות למצוקה ,
הוא לא מצליח להשתחרר מהן למרות שמכיר בכך שהן לא באות מבחוץ אלא תוצר מחשבתו, ואף ללא
וניגוד להגיונו.וכן התנהגויות כפייתיות – דחף לבצע פעולות מסויימות אשר אי ביצוען אינו נותן מנוח.ההתנהגויות מכוונות להקל על החרדה שמעוררות המחשבות והן בעלות אופי כפייתי -דהיינו אין עליהן שליטה. (אודות הפרעה זו תהיה הרחבה ניפרדת)
תגובת דחק פוסט טראומטית – (ראה הרחבה ניפרדת)
טיפול בהפרעות חרדה
הפרעות החרדה באות לידי ביטוי במישור ביולוגי: בתגובות גופניות אשר תפקידן להכין את האדם להיתמודד עם סכנה. אלא שבהפרעת החרדה העוצמה מוגזמת ולא אדפטיבית.
במישור הפסיכולוגי:יש רצון לעזור לאדם להיתמודד עם הרגשת האימה אשר הוא נתון בה , מתן משמעות מאיימת למצב ללא קשר לאיום הממשי הנישקף ממנו וההיתנהגות המשקפת ,בדרך כלל,הימנעות מחשיפה למצב המאיים.
הטיפול בהפרעות החרדה מתבטא בשנים או באחד מן המישורים הללו.
הטיפול הביולוגי-התרופתי – מבוסס על תרופות נוגדות חרדה אשר ממתנות את עוצמת הסימפטומים הגופניים של האדם ומסייעות להגיע למצב פסיכולוגי רגוע יותר ,וסיוע בחזרה לתיפקוד. התרופות מיועדות להביא לאיזון המעבירים העצביים במוח בעיקר של נוראפיננפרין, סרוטונין, חומצת גאמא אמינובוטירית.
היתרונות הן כי: לרוב הן מצליחות להפחית את החרדה, השפעתו מהירה,הן לא מצריכות השקעה מצד המטופל.
אולם החסרונות הם: האופי הסימפטולוגי: הן אינן מרפאות את האדם מהפרעת החרדה, לאל משככות את ביטוייה,עלולה להיווצר תלות בתרופה,ולכן לרוב,יש צורך בטפול הפסיכולוגי.
הטיפול הפסיכולוגי –
הטיפול הפסיכו-דינמי – הגישה מבססת חשיבתה על הטענה כי חרדות מתפתחות כתוצאה מקונפליקטים בלתי – מודעים. הקונפליקטים מתעוררים כתוצאה מהתנגשות בין המשאלות והדחפים בעלי האופי הייצרי לבין מיגבלות חברתיות לגבי מימוש דחפים אלו. האדם אינו מודע למהות הקונפליקט ולמקורותיו.אבל הלחץ הפסיכולוגי אשר הקונפליקט מפעיל בו ועל נפשו , מעורר תגובות חרדה.החשיבה טוענת כי על מנת – לשחרר את האדם מהפרעת החרדה יש להעלות למודעותו את הקונפליקט הפנימי, כדי שיוכל לעבדו באופן רציונאלי ולשלוט בו. השגת מטרה זו מחייבת זמן , תהליך ואת קשר המטפל-מטופל.
הטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי – מבקש לשנות את המשמעות המאיימת אשר האדם מעניק למצב מעורר החרדה (קוגניטיבי) ולחשוף אותו למיפגש ישיר עם מקור הפחד (היתנהגותי). השינויים המתרחשים בשתי רמות אלו יוצרים קשר הדדי, מעגל חיובי של שיחרור מהחרדה.
ההתמודדות יכולה להיות באופן מבוקר והדרגתי אשר מתנהל במספר שלבים.:
דסינסטיזציה סיסטמטית.
תוך הקנייה למטופל שיטות של הרפייה, דימיון מודרך,במטרה להפחית את רמת המתח והחרדה אשר נתון בהם.ואחר ניחשף למידרג עולה של גירוי החרדה. תחילה בדמיון –ואחר במציאות.
הצפה –
הפציינט ניחשף באופן בלתי –אמצעי עם המצב המאיים אולם במיידית.ובהדרגה לאחר החשיפה –מתחיל תהליך של שינוי משמעות אשר הוא נותן למצב המאיים.
שינוי מחשבות ואמונות – ביחס למצב המאיים(מרכיב קוגניטיבי) בכיוון יותר רציונאלי.
www.dreinat-cohen.co.il
[email protected]
* ניתן להתבונן בשאלון חרדה בקטיגוריית השאלונים.