טיפול בדיכאון

"הדיכאון שלי צמח כדרך שהמטפס השתלט על האלון. משהו מכוער שניכרך סביבי ומוצץ
את לשדי,דבר-מה חי יותר ממני.היו לו חיים משל עצמו,שלאט לאט החניקו את כל החיים
שבי…הדיכאון הוא לידה ומוות בעת אחת. הצמח המטפס הוא היילוד המוות הוא רקבונך שלך…
הדבר הראשון שנעלם הוא האושר. אינך מסוגל להפיק הנאה משום דבר… בסופו של דבר
אתה נעדר מתוך עצמך"
(אנדרו סלומון)

מהו דיכאון:
מצב-רוח רע איננו דיכאון אלא תופעה אנושית המוכרת לכל אדם.מתוך ההתנסויות האישיות.
כל אחד סובל, בתקופה זו או אחרת , ממצב רוח ירוד, דכדוך , מוטיבציה, התלהבות, פעלתנות
ירודים.

מצבי אובדן ואבל:
בעיתות – כגון מות אדם קרוב הדיכאון אף צפוי , טבעי , מהווה תגובה נורמלית, אשר
תהליך האבל וההתמודדות זקוק לו.
אולם – הדיכאון יכול להופיע גם בעוצמה כה עזה ולגרום לשיבוש תיפקוד ולסבל כה רב –חבלה
בפעילות הריגשית , החשיבתית , והמוטורית – מוטיבציונית – עד כי הוא ייחשב – "פתלוגי".

"דיכאון הוא הפרעה של מצב הרוח, הפרעה כה מכאיבה וכה חמקנית מבחינת הדרך
שבה הוא נהית ידועה לאדם עצמו – לשכל המתווך – עד שאפשר לןמר שהיא ממש קרובה למשהו שאינו ניתן לתיאור. וכך היא נישארת כמעט מעבר ליכולת התפיסה אצל אלה שלא התנסו בה בצורתה הקיצונית , אם כי הקדרות וכובד העצבות שלעיתים משתלטת על אנשים , ואשר
מייחסים כרגיל לתלאות היומיומיות הכלליות , הם שכיחים במידה כזאת שאנשים רבים
אכן מקבלים כך רמז כלשהו על המחלה בצורתה הקטסטרופית.אלא שבתקופה שעליה אני כותב כאן כבר הידרדרתי הרבה מעבר למועקות המוכרות , הניתנות לשליטה. כפי שהיום אני מסוגל לראות , בפריז הייתי בשלב הקריטי בהתפתחותה של המחלה, ,ממוקם בתחנת המעבר בין ההפרעות הלא
ממוקדות שלה מתחילת הקיץ ובין ההתפרצות הכמעט- אלימה , ששילחה אותי אל בית –החולים".

(וויליאם סטיירון)

ניתן –אם כן , לומר כי השוני בין הדיכאון ה"נורמלי" והדיכאון ה"פתלוגי" – הינם:
בעוצמת הפגיעה של הדיכאון בתיפקודים היומיומיים של האדם ,משך ההפרעה , הסבל לאדם עצמו ולסביבה. ההשפעות על החשיבה וההתנהגות אשר יהיו חריפים יותר ככל שעוצמת הדיכאון מחריפה.
האדם יכול להתמודד באופן מוצלח יותר ברמות נמוכות – "נורמליות" של דיכאון בעזרת מנגנונים
קיימים אצלו ותמיכת הסביבה. ההתמודדות עם הדיכאון ה"פתלוגי" מצריכה ומחייבת עזרה מקצועית,
שימוש בשיטות פסיכותרפוייטיות שונות וביולוגיות –תרופתיות.

המאפיין העיקרי של הדיכאון –
הוא כאמור ירידה ניכרת במצב – הרוח ,בפעילות ,בהיתעניינות , ביכולת להנות , באנרגיה, – במשך מספר שבועות / חודשים.

רגשית (אפקטיבית) – בולטת עצבות,מועקה ייאוש חוסר-תיקוה,איבוד עניין והנאה,לעיתים-בכי,רגשות אשם,ביקורת עצמית ,שינאה עצמית, חרדה, מתח, אי שקט או שקיעה לאפטיה ,אדישות קשה.

קוגניטיבית – קצב חשיבה איטי,קשיי ריכוז,קשיי קשב, ירידה בזיכרון,הססנות, אמביוולנטיות
קושי בקבלת החלטות.
תוכן החשיבה : פסימי ,מלווה בהאשמה עצמית, ביקורת עצמית, אשר לא תמיד עומדים במבחן המציאות.
ההערכה העצמית ,הדימוי העצמי, הביטחון העצמי-ירודים ונמוכים.האדם חש חסר-אונים,העתיד ניתפס
חסר תיקווה,לעיתים האדם עלול להגיע עד לכדי הרהורי מוות והתאבדות.
במצבים הקשים המוגדרים כפסיכוזה –
קיימים:אובדן ביקורת מציאות,מחשבות-שווא,תחושת חטא , תחושת אסון קטסטרופלי מתקרב, הזיות רייח וקול מאשים. מצבים כאלו ללא ספק מצריכים ייעוץ דחוף.

תיפקודית-פסיכומוטורית-קיימת ירידה,פעילות פחותה.ההופעה מוזנחת.האדם ניראה ירוד ומדוכא.הוא
נימנע מפעולות שבעבר ביצע.חש כי דברים שיגרתיים הופכים מעמסה כבדה עבורו.קיימת פגיעה ביוזמה,ברצייה,במוטיבציה,ביכולת לעמוד במחויבויות.

פיזיולוגית-האדם חש את גופו כבד וחסר מרץ.קיימים כאבי-ראש,כאבי-בטן ירידה ניכרת במישקל
בדרך-כלל או עליה ניכרת.קיימות הפרעות שיינה, מחשבות דיכאוניות ,ירידה בתשוקה,היסתגרות.

במצבי-דיכאון קיים סיכון אובדני,קיים סיכון של פגיעה עצמית,של הרס עצמי.
ההתערבות והסיוע בזמן ובאופן הנכון – חשובים.

סוגי תחלואה בדיכאון:(I.C.D.10)

1.הפרעות אפקטיביות חד-קוטביות:
אפיזודה דיכאונית
הפרעה דיכאונית חוזרת.
2.הפרעות אפקטיביות דו-קוטביות
3.הפרעות אפקטיביות ממושכות:
דיסתימיה (חד-קוטבית)
ציקלוטימית (דו-קוטבית)
4.הפרעות אפקטיביות אחרות שאינן ייחודיות

טיפול בדיכאון

הדכאון מוסבר ע"י תהליכים ביולוגיים ותהליכים פסיכולוגיים. בהתאם – גם הטיפול בדיכאון
יכול להיעשות בשני מישורים אלו.

טיפול תרופתי:
התרופות האנטי-דיכאוניות משפיעות על פעילות הסרוטונין או נוראפינפרין –
שני חומרים הקשורים בהולכה עיצבית. יש מספר תרופות וכל אחת פועלת בצורה שונה.
ההחלטה לגבי התרופה הספציפית מושפעת מנתוני האדם –כגון תרופות אחרות אשר לוקח
ולכן הינה החלטת רופא.השפעת התרופות האנטי-דיכאוניות איננה מיידית ואינה מהירה
וצורכת סבלנות.

טיפול פסיכולוגי:
הטיפול הפסיכואנליטי ו/או פסיכודינמי –חשיבתו הינה כי הדיכאון נובע מתהליכים עמוקים
פנימיים.הביטויים של הדיכאון הינם סימפטומים לבעיה עמוקה יותר,ולכן יש לפתור את הבעיה כדי לשחרר את המטופל מתסמיני ותופעות הדיכאון.הבעיה העמוקה נובעת ומתבטאת לרוב ברגשות חזקים אשר האדם שאינו מודע לקיומם והשפעתם ,כגון תוקפנות,שינאה ,עויינות כלפי דמויות משמעותיות
– מפנה כלפי עצמו.מטרת הטיפול להקנות לאדם שליטה ברגשות שלו ע"י הבאתם והעלאתם אל
המודעות.

הטיפול הקוגניטיבי – חשיבתו הינה כי הדיכאון נובע ממערכת אמונות פנימיות אשר האדם מפתח.
אמונות אלו מתבטאות ביחס שלילי של האדם כלפי עצמו, כלפי הסביבה ,כלפי העתיד.האמונות הללו הן תוצאה של עיוותים בחשיבה. כגון: אדם אשר נידחה ע"י דמות משמעותית עבורו – רואה עצמו כאדם
דחוי באופן אבסולוטי שכן מצפה להיות תמיד אהוב ורצוי. אדם הניכשל במטלה אחת מכליל באופן
לא נאות ורואה ומגדיר עצמו ככישלון.האדם אינו מודע לעיוותי החשיבה אשר יוצר בדרך חשיבתו
ומייחס ערך של אמת אקסיומטית,אבסולוטית – לאמונותיו.מטרת הטיפול הקוגניטבי היא להחליף מערכת אמונות אשר גרמה לדיכאון, במערכת אמונות אחרת ,שונה,אשר תאפשר לאדם לתת משמעויות
אחרות ,עשירות , אופטימיות ומאפשרות לעצמו לסביבה ולחייו.

הטיפול ההתנהגותי – טוען כי האדם הדיכאוני נתון במעגל קסמים הרסני –הגורם לדיכאון. הדרך לפרוץ מעגל זה הינה דרך שינוי בהתנהגות . קיים קשר הדדי בין הרגש ,החשיבה וההתנהגות.מצב –רוח ירוד מביא להימנעות מעשייה,לנסיגה כוללת ,מכאן לירידה בדימוי העצמי. האדם רואה עצמו ככישלון, כמי אשר אינו מסוגל לבצע מטלות ופעולות שונות.חשיבה ותפיסה כזו מורידה אף יותר את מצב-רוחו ואת
דימויו העצמי וחוזר חלילה – מעגל קסמים הרסני. הטיפול ההיתנהגותי – מנסה לפרוץ מעגל זה דרך
משימות אשר האדם מקבל לבצע ולעשות .משימות אשר מתאימות ליכולותיו באותה עת.ביצוע של המשימות-מקנה תחושה של מסוגלות,מעלה את מצב –הרוח ומאפשר ביצוע מטלות מסובכות ומורכבות יותר. ומאחר שקשה לנתק ולהפריד בין התנהגות האדם לבין חשיבתו וריגשותיו- הטיפול ההיתנהגותי ,משולב עם טיפול קוגניטיבי ונעשה בתנאים של קשר טיפולי ותמיכה ריגשית.

*ניתו לעיין – בשאלון דיכאון : המצורף בקטיגוריית השאלונים.
www.dreinat-cohen.co.il
[email protected]