"גם את סיזיפוס ראיתי בעוצר עינוייו הגדולים
גולל בשתי ידיו את אבן המידות הגדולה
שוב תגולל האבן, זו הנוכלת לשדה,שוב
יסיענה ממקומה…."
(הומרוס, אודיסיאה, 600-593
תרגום: ש. טשרניחובסקי)
ההפרעה הטורדנית –כפייתית – O.C.D. מהי-
ההפרעה הטורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית) הינה הפרעה המסווגת כהפרעת חרדה. היא מתאפיינת במחשבות חוזרות, פולשניות וטורדניות, הגורמות למצוקה רבה, לחרדה, דאגות, רעיונות, דימויים ופחדים, אשר אינם הגיוניים :
(החשש המציק לאדם: שמא לא סגר את דלתות הבית – אובססיה – ולכן שוב ושוב יחזור ויסובב את המפתח – קומפולסיה).
ההפרעה עוסקת גם בפחד מלכלוך, זיהום, חיידקים – צורך לרחוץ ידיים מחשש להידבק במחלות , פחד לפעול מתוך אלימות , פחד של הורה לפגוע בילד , להיות הגורם לפגיעה באדם , דאגה מוגזמת מן האפשרות כי מעשה מסוים לא בוצע כהלכה (אי כיבוי גז) , דאגה מוגזמת לשלומם של אחרים , פחד לאבד חפץ חשוב , צורך כפייתי בסדר מסוים , חרדה ממילים , צלילים ודימויים אשר אין להם משמעות מיוחדת לאנשים אחרים .
זהו כורח פנימי לבצע פעולות אשר יש התנגדות פנימית בהיגיון לבצען: רחצה חוזרת , ניקוי עודף , ספירה עודפת , בדיקה ונגיעה במקומות מסוימים , בקשת אישור מאחרים , סידור וארגון חפצים ללא צורך , הימנעות מהתנהגות אשר גורמת למתח גובר (הימנעות הרחצה מטעמים לא הגיוניים) ועוד. מדובר בדחפים קשים ובלתי-רצויים (אובססיביות), בפעולות ובטקסים (קומפולסיביות) המבוצעים שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות או החרדות ההבלתי רציונליות. לעתים מרובות הופכים הטקסים, ( ההתנהגויות הכפייתיות), אשר ייעודם הינו הרחקת המחשבות הטורדניות, להיות חלק שגרתי ומרכזי מיומו של האדם. הם צורכים זמן רב, משתלטים על חייו ומפריעים למערכות יחסיו עם סובביו, ובכך הפרעתם לתפקודו ממשית. הפעולות הטקסיות מסייעות להקלת החרדה, המתח ותחושת אי-הנוחות הקשה לזמן קצר בלבד. הימנעות מן הטקסים מעצימה את תחושת החרדה.
רוחצים ובודקים – אלה אשר שקועים במחשבות טורדניות אודות זיהומים, הידבקות מחפצים, הפרשות גוף, חיידקים, מחלות וכימיקלים; וכדי למנוע אפשרויות אלו יבצעו התנהגות/יות טקסית/יות: רחיצת ידיים מופרזת, מקלחות ממושכות וניקוי הבית שעות מרובות.
הבודקים – אלו אשר מבצעים בדיקות מוגזמות ברצונם למנוע "אסון", כגון: בדיקת כיריים גז, האם דולקים; מכשירי חשמל, נעילת דלתות הבית, רכיסת שרוכי נעליים, בדיקה חוזרת של עבודות וביצוע מטלות שונות; כל זאת כדי למנוע טעויות ושגיאות למען הביקורת.
החוזרים – אלו אשר בנוסף לפעולותיהם הדומות לאלו של ה"בודקים", מבצעים חזרות עקרות של פעולותיהם שוב ושוב, ובניגוד ל"בודקים" אינם יכולים לראות מניע-קשר הגיוני בין המחשבה הטורדנית לבין ההתנהגות הכפייתית. חשיבתם יכולה, ולעתים תכופות אכן הינה, בעלת איכות מאגית, כי הפעולות החוזרות יכולות למנוע אסונות או מקנות כוח-על.
האוגרים – אלו אשר אוספים חפצים חסרי ערך אולם לא מסוגלים לזרקם.
היוצרים מחשבה טקסית – אלו היוצרים מחשבה טקסית. דימוי מחשבה חוזרת כדי לסתור מחשבה ודימויים אחרים מעוררי חרדה, כגון: תפילה או חזרה על סדרת מילים או ספירה תהא מגוננת מפני מחשבה מעוררת חרדה.
דאגנים ואובססיביים טהורים – אלו אשר חווים מחשבות שליליות מציקות ללא שליטתם, אולם אינם עסוקים בהתנהגויות חוזרות אלא עסוקים בדאגה לבריאותם באופן מוגזם וכו'.
Doctor
What is it she does now? Look how she rubs her hands.
Gentlewoman
It is an accustomed action with her, to seem thus washing her hands. I have known her continue in this a quarter of an hour.
(Lady Macbeth – Shakespeare)
למרות היות האדם מודע להיות מחשבותיו ומעשיו בלתי רציונליים, אין הוא מסוגל להסירם מדעתו ולהתעלם מהם. בעל כורחו הם שם, בכפייה הם שם, מותירים אותו חסר אונים. האדם הסובל מן ההפרעה מודע לרוב לאי הרציונליות של המחשבות והמעשים, אינו מאמין באמת שמחשבותיו ומעשיו בכוחם למנוע אותם, אולם למרות הבנתו, אינו מסוגל להיפטר מהן או לחדול. הבושה אשר אנשים אלו חשים, הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לסביבה, ואף לעצמם, מעבר למצוקה הקשה, לסבל הרב הגופני והנפשי – גורמת לניסיונות הסתרה של מצבם, ועקב כך אינם מבינים כי זוהי תופעה מוכרת והניתנת לטיפול, ואינם מגיעים לטיפול.
אחד הראשונים אשר תיארו את תופעת הטורדנות הכפייתית היה פרויד. פרויד עמד על הפער אשר בין היות התופעה נפוצה מאוד לבין מיעוט המודים בקיומה, תוך ניסיונם הרב להסתירה. בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907), ספר הנחשב לאחד החשובים בחקר הדת והפסיכולוגיה המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה הטורדנית-כפייתית לבין ההתנהגות הדתית. על הדמיון שבין מחזוריות הטקסים הדתיים לבין עזרתם בהפחתת חרדות ומצוקה; אם כי השוני מתבטא בהיות הטקסים הדתיים פומביים, ואילו ההפרעה הכפייתית נעשית באופן פרטי ומוסתר מהזולת.
ההבדל בין "טכסיות נורמלית" ל"טכסיות טורדנית" – התנהגות כפייתית –
באופן נורמלי קיימים ביטויי מחשבות אובססיביות וטקסים קומפולסיביים בתהליך הגדילה הנורמלית. מטרתם, כפי הנראה, להקנות לילד המתבגר את הבנת המציאות החיצונית וראיית עולם מיוצבת. ניתן למצוא טקסים במשחקי ילדים, בטקסים של הליכה לישון, טקסי חיי משפחה וכו'. ביטויים בלתי מזיקים וקלים של התנהגויות אובססיביות-קומפולסיביות ניתן למצוא גם אצל מבוגרים. למשל: אדם אומר דבר-מה נורא ומיד מחפש עץ לנקוש עליו. זוהי פעולה אשר מארגנת את החיים ונותנת בהם סדר.
שני קריטריונים מבדילים בין התנהגות "אובססיבית-קומפלסיבית" לא מזיקה – להפרעה:
• הפרעה לתפקוד היומיומי.
• תלונות אודות סבל רב.
הגישה הפסיכואנליטית-
על-פי המודל הפסיכואנליטי הפרוידיאני, אובססיה נובעת מדחפים מודחקים אשר מופיעים באופן מוסווה. המזור טמון בהעלאתם למודעות ובפתרון הקונפליקט המתחולל סביבם. יש להביא למודעות הסובל את הסיבות המודחקות לאובססיות, ובכך נעזור לחולה לפתור את הקונפליקטים הגורמים להם. במקרה זה של ההפרעה הטורדנית-כפייתית, ההבנה חשובה אולם היישום הטיפולי שלה בהפחתת הסימפטומים אינו מספק ואינו יעיל ויש צורך בכלים נוספים. עם זאת, טיפול פסיכותרפי-תמיכתי הינו בעל משמעות וערך לסובלים מן ההפרעה, להתמודדות עם הקשיים אשר היא מציבה בחיי היומיום.
הטיפול התרופתי-
הטיפול התרופתי, כאמור, מסדיר את ייצור הנוירוטרנסמיטור סרוטונין ורמותיו במוח. ישנן תרופות ממשפחת ה- SSRI אשר מעכבות ספיגת סרוטונין בררניים, מעכבות קליטת סרוטונין אל תוך התאים ובכך גורמות לעלייתו בקשרים שבין תאי העצב במוח. תרופות אלו מסייעות לטווח רחב של הפרעות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה, הפרעה כפייתית-טורדנית ומצבי מתח. הכוונה לתרופות כגון סרוקסאט, פרוזאק, ציפרמיל, לובוקס, זולופט, פקסיל וכו'.
ישנן תרופות המשמשות גם לטיפול ספציפי בהפרעה הטורדנית-כפייתית. אחת התרופות אשר התגלתה כיעילה בטיפול בהפרעה הטורדנית-כפייתית הינה הקלומיפראמין-אנאפראניל. התרופה מצליחה להרגיע מחשבות טורדניות, ואף יש לה השפעה ממתנת על הנטייה לבצע התנהגויות כפייתיות; אולם חסרונה הוא בריבוי יחסי של תופעות לוואי.
הטיפול המשפחתי-
להתנהגות בני המשפחה עם הסובל מההפרעה הטורדנית-כפייתית, יש השפעה על יכולתו להפיק מן הטיפול הניתן לו. לכן אם ניתן לגייס את עזרת המשפחה, הרי תמיכתה מבורכת ומהווה אלמנט משלים לטיפול. חשוב כי בני המשפחה יקבלו מידע אודות ההפרעה, כדי להבין את מצוקותיו של הסובל ממנה וקשייו, כדי לדעת איך להגיב בצורה שתעזור לו טוב יותר, ובסופו של דבר לעזור למשפחה כולה.
למשל: בקשתו החוזרת של הסובל מבני המשפחה לקבל אישורים. סיפוק צורך כזה מעניק סיפוק רגעי, אולם הסובל מן ההפרעה מתמכר לצורך ההרגעה, והצורך באישורים והשפעתם לטווח רחוק הינה שלילית. אין הכוונה להגיב בזלזול לבקשות האישורים, אלא באופן ניטרלי תוך תיאום עם המטפלים.
רבים המקרים בהם הסובל מן ההפרעה, באם לא ייעזר, עלול לנקוט בהתמודדות של הסתגרות והתרחקות. יש צורך בכוחות כדי לשלוט במחשבות ובהתנהגויות המטרידות, ולמצוא את האפשרויות לנהל חיים רגילים.
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי – CBT
הטיפול הדינמי המדגיש את המודעות וההבנה של האדם למקור קשייו והקונפליקטים שלו – במקרה זה של ההפרעה הטורדנית-כפייתית כשלעצמה – לא נמצא מועיל בהפחתת הסימפטומים של ההפרעה, ויש לשלבו באופן ראשוני עם הטיפול ההתנהגותי. מתוך ההתייחסות לסימפטומים – ההתנהגויות הלא-רצויות – מנסה שיטת הטיפול לבטלם או לצמצם ע"י "חשיפה ומניעת תגובה".
חשיפה – חשיפת האדם באופן מכוון לחפץ, אדם, מצב, מחשבה ודימוי אשר ממנו חושש או לגביו מבצע התנהגות כפייתית. חשיפה בדמיון או בפועל.
מניעת תגובה – עידוד האדם שלא לבצע התנהגות כפייתית שאותה הוא נוהג לבצע בתגובה לאותו גירוי, ואפילו בדרך של הסכמה ותכנון מוקדם המונעים ממנו לבצע את הפעולה. למשל: המטפל מעודד את המטופל לגעת בחפץ אותו הוא חווה כמלוכלך או מזוהם, מעודדו שלא לרחוץ את ידיו לאחר מכן ואף לא עונה למטופל על שאלותיו האם ידיו נקיות? האם הזדהם?
כמובן שקודמת לכך עבודת הכנה ארוכה והדרגתית ביותר, ורק כאשר המטופל מוכן לרגע זה נעשית משימה זו. כאשר קיימים מספר גירויים אשר המטופל מגיב כלפיהם בהפגנת התנהגויות כפייתיות, מדורגים הגירויים לפי מידת עוצמת ועוררותם את החרדה, מהקל אל הכבד. התעוררות החרדה בשלבים הראשונים של הטיפול צפויה, ולכן ההכנה חשובה, העבודה ההדרגתית המשותפת והקשובה – חשובה. אלו הם דוגמאות של הכלים, אולם הם לא מתאימים לכל מטופל. יש שעבורם הם מעוררי חרדה קשה מדי, ואז יש להשתמש בכלים פסיכותרפוייטים, ב- CBT או בשיטות התנהגותיות אחרות.
– www.dreinat-cohen.co.il
– [email protected]